התקווה הצהובה הגדולה

מתוך Cancer

הפעם הראשונה ששמעתי על לאנס ארמסטרונג הייתה מיד אחרי הטור של 2001. באותו הזמן אמא שלי הייתה בבית החולים לאחר ניתוח להסרת גידול סרטני מהלבלב. במדור הספורט של איזה עיתון שהיה מונח ליד המיטה שלה, התפרסם הסיפור על הטקסאני שזכה זה עתה בפעם השלישית ברציפות בטור דה-פראנס, לאחר שהחלים מסרטן אשכים מפושט. מכיוון שאמא שלי היא בעצמה משוגעת לאופניים, צחקתי ואמרתי לה שהיא ולאנס הם ההוכחה שרכיבה על אופניים היא תרופה נגדן סרטן. מאותו הרגע הפכתי לגרופי של לאנס. עקבתי אחרי כל ארבעה הטורים שבהם זכה אחרי 2001, קראתי מאמרים רבים שכתב ומופיעים באתר האינטרנט שלו, וגם אחד משני הספרים שכתב, "כל שנייה קובעת" (הספר השני שכתב. את הראשון, "בחזרה לחיים", טרם הספיקותי...). מאז היוו לאנס והסיפור שלו מקור השראה ואומץ עבורי בהרבה התמודדויות קשות שהייתי צריך לעבור, ולאו דווקא כאלה שקשורות למחלת הסרטן.

[עריכה] מקורבנות לנאבקים ושורדים

היום, כשכולם יודעים מי זה לאנס ארמסטרונג, קשה קצת להפריד בין דמותו העכשווית כסלבריטי, לבין מה שתפש אותי בסיפור שלו הרבה לפני שכולם (לפחות מחוץ לארה"ב) ידעו מי הוא. אבל כשאני שואל את עצמי מה הופך את הסיפור של לאנס לכה משמעותי בהקשר של המאבק במחלת הסרטן, אני יכול לתת תשובה די ברורה - הסיפור של לאנס ארמסטרונג מהווה את קו פרשת המים בהתייחסות למחלת הסרטן. לפני ארמסטרונג, היחס המקובל אל הסרטן היה כאל גזירת גורל, ואל החולים בו כקורבנות של הגורל. אחרי ארמסטרונג, היחס אל הסרטן השתנה לזה של מאבק שמצד אחד יש סיכוי טוב לנצח בו, אבל מצד שני הניצחון הזה תלוי במערכת מורכבת של גורמים שלא כולם קשורים ישירות לרפואה או ביולוגיה.

לאנס ארמסטרונג טבע את המושג, "cancer survivours", כדי לתאר את החוויה המשותפת לכל הנאבקים במחלת הסרטן, והכוונה כאן לא רק לחולים אלא לכל אלה שמושפעים ממחלתם - קרובי משפחה, ידידים, ולמעשה גם חוגים חברתיים רחבים יותר. בעברית, "ניצולים" עדיין נשמע קרוב מדי ל-"קורבנות", ולכן אני מעדיף לתרגם ברוח המשמעות ל-"נאבקים" או "שורדים". ההבדל בין להיות קורבן לבין להיות נאבק ושורד הוא תהומי. קורבנות היא מצב פסיבי שבו האדם נתון לחסדיהם של אחרים. השרדות ומאבק הם בחירה - וגם אם התוצאה הסופית היא במקרים רבים הפסד במאבק, עדיין יש ערך עצום לידיעה כי פעלת מתוך בחירה חופשית שלך ולא כקורבנם של אחרים.

[עריכה] להאמין שאפשר לנצח

מה שאפשר את שינוי הגישה הזה, הוא כמובן ההתפתחות העצומה שחלה בשנים האחרונות בטכניקות הטיפול במחלת הסרטן. שיטות גילוי, אבחון וטיפול חדשות מביאות לכך שהיום קיים סיכוי טוב לשרוד ואף להבריא לחלוטין, מרוב סוגי הסרטן. כמובן שלצערינו, רוב החולים הנמצאים במצב החמור שבו היה לאנס ארמסטרונג כאשר נתגלתה אצלו המחלה, לא ישרדו. אבל בעובדה שאפילו אדם אחד הצליח להבריא מסרטן כה קשה, ולא רק שהבריא אלא חזר למסלול חייו והגיע בו להשגים גדולים בהרבה מאלה שזכה להם לפני המחלה, יש מסר חשוב ביותר של תקווה לכל הנאבקים בסרטן. לאנס ארמסטרונג השכיל לנצל את פירסומו ומעמדו כדי לפרסם לא רק את עצמו אלא את הסיפור מעורר התקווה שלו. הוא גם השכיל שלא לקחת את כל הקרדיט לעצמו ובכך בעצם מנע מצב שבו מתייחסים אליו כאל 'סופרמן' שעשה את מה שבן תמותה רגיל אינו יכול לעשות. זהו מסר חשוב ביותר שלאנס מתאמץ להעביר בכל דרך - אפשר לנצח את הסרטן. אבל רק בתנאי שהמאבק יחרוג מהתחום הרפואי גרידא לתחום הנפשי והחברתי. המדע והרפואה מעמידים עבור הנאבקים כלים טובים מאי פעם, אבל בכך לא די. הניצחון יושג רק באמצעות גיוס העוצמות שלנו כבני אדם יחידים וכחברה.

[עריכה] המאבק של כולם

כאשר פלשו כוחות הברית לנורמנדי, במלחמת העולם השניה, העיר וינסטון צ'רצ'יל שהפלישה אינה התחלת הסוף, אלא רק סוף ההתחלה. המצב שבו נמצא המאבק במחלת הסרטן אינו אפילו מתקדם עד כדי כך. בעצם, אנחנו רק בהתחלת ההתחלה של מצב חדש לגמרי. ההתפתחות הרפואית והמדעית הפכה את הסרטן ממחלה פיזיולוגית למחלה חברתית. היום השאלה אינה יותר האם אפשר לנצח את הסרטן, אלא מי יכול לנצח את הסרטן, כאשר התשובה לצערינו היא שרבים אינם יכולים לעשות זאת, גם כאשר הדבר ניתן מבחינה רפואית. הסיבה לכך היא שהמערכות החברתיות והתרבותיות שלנו, אינן ערוכות בכדי להענות לאתגר. כך למשל, רוב המימון למו"פ בנושא מחלת הסרטן, הוא מימון פרטי או למעשה השקעה של חברות ואירגונים המקווים להרוויח מתוצאותיו. גישה זו של רפואה ומדע קפיטליסטיים גורמת למצב אבסורדי שבו לא כדאי למשל להשקיע בשיטות לגילוי מוקדם של סרטן, משום שהרבה יותר משתלם כלכלית להשקיע בתרופות כימותרפיות ובטיפולים אחרים לאלה שכבר חלו. התוצאה היא מקרים רבים של חולי שהטיפול בו הוא יקר במידה כזו שחולים רבים אינם יכולים להרשות אותו לעצמם, כאשר ניתן היה למנוע בעולות קטנה בהרבה את התפרצותו מלכתחילה. המאבק החדש, הוא אם כן על מציאת דרכים חדשות לממן ולהניע את המחקר, הפיתוח והיישום של דרכים למניעה, אבחון וריפוי של סרטן, כאלה שיהיו מבוססות על חמלה ואחריות חברתית, ולא על תאוות בצע ונכונות להרוויח ממצוקתם של אחרים. זהו המאבק של כולם משום שהחברה כולה סובלת מהמצב האבסורדי שקיים היום, ולא רק החולים ומקורביהם.

לאנס ארמסטרונג מהווה סמל של תקווה במאבק החדש הזה, משום שכמו שהוא שינה את הטור-דה-פראנס, והפך אותו מתחרות אינדבדואליסטית בעיקרה לתחורות קבוצתית, הוא פועל רבות להבאת אותה רוח של תמיכה הדדית לשדה המאבק במחלת הסרטן. לאנס פועל רבות להעלאת נושא מחלת הסרטן למקום גבוה יותר בסדר היום הציבורי בארה"ב ובעולם, ובאמצעות מיזם "צמיד Livestrong" ומיזמים אחרים שלו, הוא מצליח להגיע אל יותר אנשים מאשר אי פעם. אבל כמובן שלאנס אינו יכול לשאת על גבו (או על סבל אופניו), את כל המאבק. הוא זקוק לנו. אלה שהסרטן פגע בהם מישרין ובעקיפין, שנישא את המסר ואת השלכותיו המעשיות הלאה. זהו המסר של התקווה הצהובה הגדולה: "סרטן הוא המלחמה של כולם. בסרטן נאבקים ביחד!".